התלמיד והפרה! 🐄 משל שממחיש כמה ששינוי זה דבר טוב שמזמין צמיחה. חכם אחד טייל עם תלמידיו כשמרחוק הבחין בבית ישן, הרוס, ובו מתגוררים זוג הורים וילדיהם, כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם שאל את אב המשפחה - "כיצד אתם מצליחים לשרוד כלכלית?" האב ענה לו שיש להם פרה קטנה, שמניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהחלב הם מחליפים במוצרים אחרים ובחלק מהחלב מכינים בעצמם יוגורט, גבינה וכו'. החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: “חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ודחוף אותה”. התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניאו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה אבל החכם הלך משם ולא ענה לו. התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה. המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו… כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, התלמיד החליט לחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם. ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שיחקו בחצר. התלמיד נדהם ממה שראה, הכל נראה חדיש, נקי ולא הצליח להבין כיצד המשפחה שחיה בעוני השתנתה ככה במספר שנים בלבד, ועוד ללא הפרה. לכן שאל את אב המשפחה: "כיצד הצלחתם לשפר את המקום ולשנות את חייכם?”. האב השיב לו בהתלהבות: “הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה, מאותו הרגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה”. לכל אחד מאיתנו יש את הפרה הקטנה שלו - ההרגלים, המוכר והידוע, אזור הנוחות… לאורך תקופות בחיים אנו תקועים עם “הפרה” ומפחדים לשנות. הפחד משתק אותנו ואנחנו כבולים ולא רוצים לחדש, להשתנות, להתקדם ולגלות בעצמנו דברים חדשים. לפעמיים נדרשת עזרה חיצונית שתדחוף עבורנו את הפרה (כמו למשל פיטורין מהעבודה או יוזמה עסקית שלא הצליחה או שעלינו להחליט בעצמנו לדחוף את הפרה שלנו כדי לצמוח. תנסו לחשוב - מה היא הפרה שלכם? מה השינוי שהייתם מצפים ורוצים לאחל לעצמם * כמובן שהפרה היא רק מטאפורה ואין כוונה לפגיעה בבע"ח
